רגלי O או רגלי X אינן בהכרח בעיה רפואית, אך כאשר קיים עיוות משמעותי בציר הרגל, חלוקת העומסים בברך עלולה להשתנות. התוצאה היא עומס מוגבר על אזור מסוים במפרק, שעלול לתרום לאורך זמן לשחיקת הסחוס, לכאבים ולמגבלה בפעילות.
אצל מטופלים מתאימים, במיוחד צעירים ופעילים יחסית שהשחיקה אצלם ממוקדת באזור אחד של הברך, ניתוח לתיקון ציר הברך, אוסטאוטומיה (Osteotomy), מאפשר לשנות את חלוקת העומסים תוך שימור המפרק הטבעי. מטרת הניתוח היא להפחית את העומס מהאזור הפגוע, לשפר את התפקוד ולעכב ככל האפשר את התקדמות השחיקה ואת הצורך בהחלפת מפרק.
אוסטאוטומיה היא הליך כירורגי שבו מבצעים חיתוך מבוקר של העצם ומשנים את הזווית שלה, כדי לתקן את הציר המכני של הרגל. לאחר השגת התיקון המתוכנן, העצם מקובעת בדרך כלל באמצעות פלטה וברגים עד לאיחוי במנח החדש.
אחד הניתוחים הנפוצים הוא אוסטאוטומיה טיביאלית גבוהה (HTO, High Tibial Osteotomy), שבה התיקון נעשה בחלקה העליון של עצם השוק. במקרים אחרים מקור העיוות נמצא בעצם הירך, ולכן עשויה להתאים אוסטאוטומיה של עצם הירך (DFO).
בשונה מהחלפת מפרק, בניתוח אוסטאוטומיה לא מחליפים את הברך במשתל. המטרה היא להשתמש באזורים השמורים של המפרק ולחלק מחדש את העומס שעובר דרכו.
במצב תקין, העומסים העוברים דרך הברך מתחלקים בצורה מאוזנת יחסית. שינוי משמעותי בציר הרגל עלול ליצור עומס עודף על אחד ממדורי הברך.
ברגלי O, הנקראות גם Genu Varum, הברכיים נוטות להיות מרוחקות זו מזו כאשר הרגליים ישרות. במקרים רבים מבנה כזה מגדיל את העומס העובר דרך המדור הפנימי של הברך.
כאשר העומס המוגבר נמשך לאורך שנים, הוא עשוי להיות אחד הגורמים התורמים לשחיקה של הסחוס באזור זה ולהופעת כאבים.
ברגלי X, או Genu Valgum, הברכיים נוטות פנימה. במקרים מסוימים התוצאה היא עומס מוגבר דווקא על המדור החיצוני של הברך.
חשוב להדגיש כי עצם קיומן של רגלי O או X אינו מחייב ניתוח. מידת העיוות, מיקום השחיקה, חומרתה, התסמינים, רמת התפקוד ופרמטרים רבים נוספים הם שקובעים אם נדרש טיפול ואיזה טיפול מתאים.
אוסטאוטומיה נחשבת לניתוח משמר מפרק ולכן עשויה להתאים במיוחד למטופלים צעירים או בגיל הביניים, המעוניינים לשמור על אורח חיים פעיל ושאצלם החלפת מפרק מלאה אינה האפשרות המועדפת בשלב זה.
בין המצבים שבהם ניתן לשקול את הניתוח:
הגיל כשלעצמו אינו קובע התאמה. יש להביא בחשבון גם את מצב הסחוס, הרצועות והמניסקוסים, מידת העיוות, משקל הגוף, רמת הפעילות, מחלות רקע ונתונים נוספים.
אי אפשר לקבוע את משמעותו של עיוות בציר רק לפי מראה הרגליים. האבחון מתחיל בבדיקה אורתופדית של הברך ושל הגף כולו, ובבחינת מיקום הכאב, טווחי התנועה ויציבות המפרק.
חלק חשוב בתכנון הוא צילום רנטגן של הגפיים התחתונים בעמידה, המאפשר להעריך את הציר המכני של הרגל ואת חלוקת העומסים. צילום זה נעשה בדרך כלל במכונים פרטיים ספציפיים. בהתאם למקרה, נעזרים גם בצילומי ברך נוספים וב-MRI כדי להעריך את מצב הסחוס, המניסקוסים, הרצועות ומבנים נוספים.
השילוב בין הבדיקה הקלינית לדימות מאפשר לתכנן לא רק אם נדרש תיקון, אלא גם היכן לבצע אותו ובאיזו מידה.
לפני הניתוח מתוכנן השינוי הדרוש בציר הרגל. במהלך הניתוח מבצע המנתח חיתוך מבוקר בעצם השוק או הירך ומשנה את הזווית בהתאם לתכנון.
ניתן לבצע את התיקון באמצעות פתיחת טריז בעצם (Opening Wedge) או סגירת טריז (Closing Wedge), בהתאם לסוג העיוות ולטכניקה המתאימה. לאחר מכן מקבעים את העצם במיקומה החדש באמצעות פלטה וברגים. במקרים מסוימים נעשה גם שימוש בשתל עצם או בחומר מילוי מתאים.
אוסטאוטומיה יכולה לדחות במשך שנים את הצורך בהחלפת מפרק אצל מטופלים מתאימים, אך לא ניתן להבטיח שלא יהיה צורך בהחלפת ברך בעתיד.
תיקון הציר מפחית את העומס על המדור הפגוע ומעביר חלק ממנו לאזור שמור יותר. בכך ניתן להקל על התסמינים ולשמר את תפקוד המפרק. עם זאת, הניתוח אינו מחזיר סחוס שכבר נשחק למצבו המקורי ואינו עוצר בהכרח את כל תהליכי השחיקה.
לכן יש משמעות גם לעיתוי האבחון. כאשר הנזק עדיין ממוקד במדור אחד של הברך, קיימות אפשרויות רבות יותר לשימור המפרק לעומת מצב שבו השחיקה כבר התקדמה למספר מדורים. במצב האחרון, ניתוח לתיקון ציר אינו מומלץ כיוון שלא יוביל לתוצאות הרצויות.
החלמה מאוסטאוטומיה דורשת זמן משום שבנוסף לשיקום הברך, יש לאפשר לעצם להתאחות במנח החדש.
בשבועות הראשונים נעזרים בדרך כלל בקביים, כאשר מידת ההעמסה על הרגל נקבעת לפי סוג הניתוח והנחיות המנתח. במקביל מתחילים פיזיותרפיה לצמצום נפיחות, שיפור טווח התנועה ושימור כוח השרירים.
בהמשך השיקום מבוצעים צילומי ביקורת כדי לעקוב אחר איחוי העצם. בהתאם להתקדמות ניתן להגדיל בהדרגה את ההעמסה ולעבור לתרגילי כוח, יציבות ותפקוד מתקדמים יותר.
משך ההחלמה משתנה בין מטופלים, וחזרה מלאה לפעילות ספורטיבית עשויה להימשך מספר חודשים.
אחת הסיבות לשקול אוסטאוטומיה אצל מטופלים פעילים היא הרצון לשמר את הברך הטבעית ואת האפשרות להמשיך בפעילות גופנית. לאחר איחוי העצם ושיקום מתאים, מטופלים רבים יכולים לחזור לפעילויות ספורטיביות.
עם זאת, חזרה לריצה, כדורגל או פעילות הכוללת קפיצות ושינויי כיוון אינה אוטומטית. ההחלטה מתקבלת בהתאם למצב הסחוס, סוג התיקון, איחוי העצם, כוח השרירים ותפקוד הברך, ולכן החזרה לספורט צריכה להיות הדרגתית ומבוקרת.
לעיתים עיוות בציר מופיע לצד פגיעה נוספת בסחוס, במניסקוס או ברצועות. במקרים כאלה ניתן לשקול טיפול משולב או מדורג בהתאם לממצאים ולמטרות הטיפול.
במצבים מסוימים עשויה להישקל גם ארתרוסקופיה של הברך או התערבות לטיפול בפגיעה במניסקוס. ההחלטה אם לשלב הליכים נוספים מתקבלת לאחר הערכה מלאה של הברך ולא על סמך ממצא בודד בבדיקת הדמיה.
כמו בכל ניתוח אורתופדי, גם לאוסטאוטומיה קיימים סיכונים אפשריים. בין היתר, עלולים להתרחש זיהום, דימום, קרישי דם, נוקשות של הברך, איחוי מאוחר או אי-איחוי של העצם, תיקון חסר או יתר של הציר, ובמקרים נדירים פגיעה בעצבים או בכלי דם.
בחלק מהמקרים עשוי להידרש ניתוח נוסף, למשל בשל הקיבוע או מסיבות אחרות. הסיכון האישי משתנה בהתאם לסוג הניתוח, מצב הברך ומצבו הבריאותי של המטופל.
כדאי לשקול הערכה של ציר הרגל כאשר קיימים רגלי O או רגלי X לצד כאבי ברכיים, במיוחד אם הכאב ממוקד בצד אחד של הברך, קיימת שחיקת סחוס בגיל צעיר יחסית או שחלה ירידה ביכולת לרוץ, להתאמן ולעסוק בפעילויות שהיו אפשריות בעבר.
כאשר קיימים שחיקת סחוס ועיוות בציר הברך, אבחון בשלב שבו הנזק עדיין ממוקד עשויה לפתוח אפשרויות טיפול שמטרתן לשמר את המפרק הטבעי ולהמשיך באורח חיים פעיל לאורך זמן.
במסגרת הבירור למטופל שמבוצע במקרים כאלה ניתן להעריך את ציר הגף לצד מצב הסחוס ושאר מבני הברך, ולבחון האם ניתן להמשיך בטיפול שמרני או שקיימת הצדקה לשקול ניתוח משמר מפרק כמו אוסטאוטומיה.
זהו ניתוח ייחודי שמעטים מאוד המנתחים בארץ שמבצעים אותו וד״ר יערי הוא אחד מהם. ד״ר לי יערי הוא אורתופד ספורט ומנתח מומחה כתף וברכיים, ומטפל בפציעות ובבעיות מורכבות של הברך.
