התעמלות קרקע - פציעות ספורט נפוצות והטיפול בהן
בשנים האחרונות ולאור ההצלחה של ישראל באולימפיאדת טוקיו כמות המתעמלים בהתעמלות קרקע בישראל עלתה משמעותית. התעמלות קרקע ואימונים מבוססי התעמלות קרקע הם סוגי ספורט שדורשים גמישות, זריזות וכוח גפיים עליונות ותחתונות. עקב התנועות והתנוחות הייחודיות לענף, למתעמלים יש פציעות אופייניות. התעמלות מסוג זה דורשת נשיאת משקל גוף על הידיים וגורמת לעומס רב על מפרקי הגפיים העליונות, דבר שיכול להוביל לפציעתם. קפיצות וביצועים באוויר (סלטות, ברגים וכו') מחייבים טכניקת נחיתה נכונה בכדי למנוע פציעות ברגליים ובגב. מאמר זה סוקר את הענף והפציעות הנפוצות בו והוא חשוב לכל מי שקשור לענף- אם כמתעמל, מאמן או מטפל.
רקע על התעמלות קרקע ופציעות
התעמלות קרקע הפכה חלק מהמשחקים האולימפיים ב- 1896. הנשים מתחרות ב- 4 מכשירים: קפיצות, מקבילים מדורגים, קורה וקרקע. גברים מתחרים ב- 6 מכשירים: קרקע, סוס סמוכות, טבעות, קפיצות, מקבילים ומתח.
מכשירי הגברים נשענים רבות על כוח ונשיאת משקל על גפיים עליונות וכן נחיתות על שתי רגליים. מכשירי הנשים מסתמכים יותר על גמישות ונחיתה על רגל אחת. המתעמלים מבצעים אימונים רבים על פס האקרובטיקה (Tumbling) במהלכם הם משתמשים בגפיים עליונות ותחתונות לסיבובים, ברגים ונחיתות קשות.
האימונים לא תלויי מזג אויר ותקיימים כל השנה. בממוצע מתעמלים ברמה תחרותית ומקצועית מבצעים מעט יותר מ- 5 אימונים בשבוע, כל פעם כ- 5 שעות. חלק מהמתעמלים מתחילים באימונים כבר בגיל 4 וספורטאים אולימפיים מגיעים בדרך כלל לשיא אימונים סביב גיל 18.
רופאים מטפלים ב- 86,000 פציעות שקשורות להתעמלות קרקע בשנה בעולם. ככל שתדירות ואינטנסיביות האימונים עולה, הסיכוי להיפצע עולה. פציעות באימון בקרב מתעמלות קרקע נפוצות מאוד ושכיחותן שניה רק לאימוני פוטבול אמריקאי. בשנות ה- 80 של המאה הקודמת, דו"חות פציעות של מתעמלות הראה שיש שכיחות של 100% פציעות במתעמלות, כך שאוניברסיטאות רבות בארה"ב הפסיקו לאפשר לסטודנטים להשתתף בענף ספורט זה. בשנים האחרונות, עקב פרוטוקולים בטוחים יותר לאימונים, מודעות גבוהה בקרב מתאמנים ומאמנים והתקדמות בשיקום, שכיחות הפציעות יורדת. נשים נפצעות קשה יותר מגברים ורבע מהפציעות בנשים מגיעות לניתוח. ממוצע הפציעות לנשים הוא פציעה אחת לכל 120 שעות אימון. בתחרויות השכיחות הזו מוכפלת.
הפציעות בהתעמלות קרקע מחולקות לפציעות חריפות ופציעות של עומס יתר. כאן נתרכז יותר בפציעות עקב עומס יתר.
התעמלות קרקע גורמת לעומסים על הגוף שהם ייחודיים לענף זה ולא נראים בענפי ספורט אחרים. זאת עקב נשיאת משקל רבה על גפיים עליונות. למשל, בזמן פליק פלאק המשקל שמועבר לשורשי כפות ידיים הוא יותר מפי 2 ממשקל הגוף. בנוסף, מופעלים כוחות גדולים על הגב בזמן תרגילים כעמידת ידיים שפגט. ריבאונדים ונחיתות קשות מעמיסים על הירכיים, הברכיים והקרסוליים ואם הם נעשים בצורה לא נכונה, הדבר יכול להוביל לפציעה.
פציעות נפוצות בהתעמלות קרקע
גב
בעקבות הכוחות הפועלים על הגב ניתן לפתח דלקות ומתיחות של שרירים ורצועות לאורך הגב. אחת מפציעות עומס יתר הנפוצות והמשמעותיות היא ספונדילוליזיס- בעיה שמתבטאת בכאב גב תחתון עמום שמופיע בעיקר בכיפוף הגב לאחור כמו בתרגיל גשר, פליק פלאק ובזמן נחיתות. תיתכן הקרנה של הכאב לעכוזים ולירכיים. זהו מעין שבר מאמץ בחוליות עמוד השדרה. צילומי רנטגן הם כלי אבחנתי חשוב, אך לא תמיד ידגימו את הבעיה. MRI יעזור במקרים בהם צילומי הרנטגן תקינים. הטיפול בבעיה יתחיל בהפחתת עומסים והימנעות מכיפוף הגב לאחור. כניסה לתוכנית שיקומית מסודרת שכוללת עבודה על שרירי הליבה ותנועות האגן, גמישות מכופפי הירך והשריר הארבע ראשי וחיזוק מכופפי הברך. חזרה לספורט מוכתבת לפי הסימפטומים של המתעמלת ולא בהכרח קשורה להחלמה של הבעיה ב- MRI. במקרים בהם טיפול זה לא מאפשר חזרה לספורט, יש מקום לטיפול ניתוחי.
גפה עליונה
פציעות גפה עליונה במתעמלים נגרמות עקב נשיאת משקל הגוף באופן סטטי או בזמן קפיצות, ביצוע תרגילים ונחיתות. הפציעות משתנות בהתאם למין וגיל המתעמל ולפי תדירות האימונים.
כתף
רוב פציעות הכתפיים במתעמלים הן עקב חבלות שונות שקורות באימונים או בזמן תחרות. בעיות נפוצות שיכולות להופיע הן: דלקות וקרעים בשרוול המסובב (השרירים, שאחראים על הזזת הכתף במרחב) ובלברום בכתף (מבנה תוך מפרקי שאחראי על יציבות המפרק) וכן, פריקות של הכתף.
הגמישות המרשימה של הספורטאים מאפשרת להם יכולת לבצע תרגילים ייחודיים והצטיינות בענף, אך היא גם הסיבה לחוסר יציבות ודלקות שונות בכתף שנפוצות בקרב מתעמלים.
בהערכה של בעיה בכתף חשוב להבין את תלונות הספורטאי, האם מדובר בכאבים, בתחושה שהכתף עומדת לצאת מהמקום, האם נשמעים קליקים מהכתף ואם יש תנועות מסוימות שקשה למתעמל לבצע.
אחת הבעיות הנפוצות היא קרע בלברום בכתף. הכתף היא מפרק של "כדור" ו"סל". הלברום הוא מבנה טבעתי סחוסי סביב משטח מפרקי שמהווה מעין "רשת" סביב ה"סל". במקרה של קרע בלברום, לאחר שיחה עם האורטופד ובדיקת הכתף, בדרך כלל יהיה צורך בהדמיה.
במקרים רבים הטיפול הראשוני יכלול הורדת עומס והימנעות מתנועות מכאיבות. במקביל, המתעמל יתחיל לבצע פייזוטרפיה לכתף. עיקר העבודה תהיה סביב חיזוק שרירים של חגורת הכתפיים והכתף עצמה, שיפור קשר מוח- כתף והבנה של איפה הכתף במרחב.
בהרבה מקרים טיפול זה מספק ומאפשר חזרה לספורט ללא כאבים. במידה ולא- יש לשקול טיפול ניתוחי זעיר פולשני לתיקון הלברום וייצוב הכתף לפי הצורך. לאחר הניתוח החזרה לספורט יכולה לקחת עד שנה. זאת כיוון שיש להשיג טווחי תנועה מלאים בכתף וכוח שרירי מלא לפי החזרה.
מרפק
המרפק מרגיש עומסים כבדים בהתעמלות קרקע כיוון שנשענים עליו ומסובבים אותו תוך כדי נשיאת משקל בזמן נחיתות ובזמן ביצוע תרגילים כמו מקבילים. התנוחות הללו גורמות למתיחה של הצד הפנימי של המרפק ודחיסה בצידו החיצוני.
- אחת הפציעות, שמתעמלים סובלים מהם במרפק, היא נזק סחוסי שנקרא osteochondritis dissecans או OCD בצד החיצוני של המרפק.
הסיבות ל- OCD מרובות אבל המחשבה בין השאר היא שמדובר בפגיעת עומס יתר עקב חבלות חוזרות לאותו אזור ולחץ מקומי שלא מאפשר אספקת דם סדירה למרפק. המתעמל יתלונן על כאב עמום, פנימי, בצד החיצוני של המרפק. לעיתים ישמע קליקים או ירגיש נעילות או "תפיסה" של המרפק. במישוש האזור קיימת רגישות. בדרך כלל האורטופד ישלח את הספורטאי לצילום רנטגן, עם זאת האמצעי הטוב ביותר להערכה של הנזק הסחוסי במרפק הוא MRI. אם למתעמל יש טווח מלא במרפק והנזק ב – MRI לא גדול, הטיפול יהיה ללא ניתוח, אך יצרוך הפחתת עומסים והתאמת פעילות לתקופה של כחצי שנה. החלמה של נזק בסחוס לוקחת זמן, ורק כשהספורטאי לא מרגיש כאב והנזק נעלם בהדמיה, ניתן לשוב לענף ללא הגבלות. במקרים הקלים זה קורה ב- 80% מהמקרים. במצב של נזק קשה ב- MRI, מגבלת תנועה במרפק או כשלון של טיפול לא ניתוחי, יש מקום לשקול טיפול בניתוח זעיר פולשני במרפק.חזרה לספורט לאחר הניתוח אוכת כ- 3 חודשים וגם היא תלויה בהפסקת הכאבים וחזרת טווח התנועה במרפק. - פציעה ברצועה המייצבת הפנימית במרפק, ה- ulnar collateral ligament (UCL). זו פגיעה נפוצה בספורטאים שזורקים כדור מעל גובה הכתף כמו בבייסבול, אך גם נפוצה במתעמלים. בהתעמלות קרקע זו פציעה שנגרמת ממתיחה של הצד הפנימי במרפק בזמן נשיאת משקל. המתעמל יתלונן על כאב עמום בצד הפנימי במרפק ויהיה רגיש במישוש באזור. צילום רנטגן יכול להראות משקעי סידן באזור, אך MRI עם חומר ניגוד למפרק הוא בדיקת הבחירה בפציעה זו. הטיפול הראשוני יכלול הורדת עומסים, פיזיוטרפיה וכדורים נוגדי דלקת. לאחר ירידה בעומסים, המתעמל יחזור חזרה הדרגתית לפעילות במקביל לחיזוק הגפיים העליונות. אם הטיפול הנ"ל לא עוזר, יש מקום לשקול טיפול ניתוחי לתיקון או שחזור הרצועה המייצבת. לאחר ניתוחים מסוג זה לוקח זמן לשוב להתעמלות קרקע- בממוצע עוברת שנה עד לחזרה מלאה לענף, תוך הקפדה על השגת טווח תנועה מלא במרפק ללא כאבים וכוח שרירים מלא בגפה העליונה.
שורש כף היד
העומס הרב הפועל על שורש כף היד בהתעמלות קרקע מוביל לפציעות שונות דלקות גידים, קרעים ברצועות ושברי מאמץ. המכשירים שבהם המעמסה על שורש כף היד הכי גדולה היא מקבילים, תרגילי קרקע וסוס סמוכות ויכולה להגיע לפי 16 ממשקל הגוף. אחת מפציעות עומס היתר בשורש כף יד במתעמלים הוא קרע של מבנה בצד הפנימי של שורש כף היד שנקרא triangular fibrocartilage complex (TFCC). המתעמל מרגיש כאב בצד הפנימי של שורש כף היד, אך חשוב להבדיל כאב זה מכאב של דלק בגיד. הטיפול יתחיל בהורדת עומס, כדורים נוגדי דלקת ופיזיוטרפיה. אם הכאבים ממשיכים, יש מקום לסד לשורש כף ביד. עבודה לשיפור גמישות שורש כף היד חשובה לכל מתעמל ועוזר מאוד במקרים אלה. עבודה על שיפור ושינוי מנח כף היד בנשיאת משקל על הידיים תפחית סיכוי לחזרת הפציעה. אם למרות הטיפול למעלה אין שינוי, יש לשקול זריקת סטרואידים מקומית ולבסוף ניתוח זעיר פולשני.
גפה תחתונה
מעל חצי מהפציעות באימונים ותחרויות בהתעמלות קרקע הן בגפיים התחתונות. נחיתות, קפיצות, ירידה ממתקנים ותרגילי קרקע הם עיקר הגורמים לפגיעות גפה תחתונה במתעמלים. הפציעות הנפוצות הן קרע רצועה צולבת קדמית, נקעים בקרסול, שברים בכף הרגל. לכל פציעה שכזו נדרש טיפול מתאים וזמן חזרה שונה לאימון מלא.
לסיכום, התעמלות קרקע הוא ספורט שמעמיס על הגב והגפיים העליונות עקב התרגילים והמכשירים הייחודיים לענף. במקרה פציעה, חשוב להתייעץ עם אורטופד שמכיר את סוגי הפציעות השונות, להבין שהטיפול בהן לעיתים דורש זמן, ובהרבה מקרים יכול להצליח גם ללא ניתוח.
